מיחזור והפרדת פסולת בזווית משפחתית - שגית לב
מה זה אומר להיות משפחה וחלק מעולם שהצריכה בו גבוהה והצטברות הפסולת הביתית גדולה? אנו משפחה בנת 6 נפשות, הורים וארבעה ילדים בין הגילאים 8-16, אם נרצה או לא נרצה, יש פסולת המצטברת בביתנו שמקורה במטבח, בחדרי השינה ובסלון. כמות הפסולת הנאמדת לאדם ליום היא 2.5 ק"ג.
במטבח יש את כמות הפסולת הגדולה ביותר – פסולת רטובה המורכבת מקליפות ושאריות מזון, אריזות קרטון, פחיות מסוגים שונים, בקבוקי פלסטיק, אריזות פלסטיק, שקיות ניילון ועוד. בחדרי השירותים אריזות סבונים ושמפו, גלילי נייר טואלט, בחדרי השינה ובסלון בעיקר ניירות עליהם ציירו וכתבו הילדים ובסלון אריזות שנפתחו ועיתונים. לפעמים זה מרגיש כאילו הפסולת משתלטת עלינו וצריך להשקיע המון מחשבה במיון הפסולת.
כשהתחלנו להתעסק בהפרדת הפסולת לפני שנים רבות, גיליתי את השינוי הגדול מכולם – תדירות פינוי פח האשפה. הוא הסריח באופן טבעי רוב הזמן והיה צריך לפנות אותו בין פעם לפעמיים ביום. רכשנו קומפוסטר דרך המועצה האזורית מנשה (אז גרנו בתחומה) ופתאום הפח כבר לא היה מסריח כל כך, ואפשר היה לפנותו רק פעם ביומיים. במקום קליפות תפוחי אדמה ופירות הדר מילאו אותו אריזות וחיתולים חד-פעמיים מה שעשה אותו ידידותי יותר לשהייה במחיצתו... על השיש עומד לו סיר ישן שאליו נזרקות קליפות מביצים, פירות, ירקות, שאריות תבשילים שאינם מכילים חלבונים מן החי,
כשהסיר מתמלא אנחנו זורקים אותו לקומפוסטר שנמצא מחוץ לבית קרוב לשביל הגישה. למרות שאפשר להפוך את הפסולת הרטובה לקומפוסט שיכול להיטיב עם הקרקע, אנחנו לא מתעסקים בזה. פשוט זורקים עוד ועוד פסולת ומדי פעם זורקים מעל עלים יבשים. הפח לא מתמלא כמעט מכיוון שנפח האשפה יורד ונרקב. למרות שזה נשמע קל ופשוט, קשה לחנך את בני המשפחה. כוח ההרגל הוא לזרוק את קליפת הבננה לפח הרגיל יחד עם אריזת הפטריות האחרונה... צריך שוב ושוב להסביר ולכוון ולפעמים אפילו לתפוס ברגע שלפני כדי שיגיעו למקום הנכון... קליפות האבטיח נאספות בנפרד וניתנות לפרות ברפת...
השינוי הבא שעשינו בביתנו, שוב, עוד לפני שהגענו לכפר מנחם הוא מעבר מחיתולים חד-פעמיים לחיתולים רב-פעמיים. אני עדיין זוכרת את אמא שלי מכבסת את חיתולי הבד של אחיי ואת ההתלהבות מהחיתולים הח"פ שהגיעו לארץ ועזרו לאמי לחתל את אחותי התינוקת. אז מה פתאום לחזור אחורה? ירידת צליל המטבעות בכל החלפת חיתול ותרומתי לנזק לכדור הארץ (לחיתול ח"פ לוקח 400 שנים להתפרק) הביא אותי להבנה שאנחנו חייבים לעשות משהו אחר. הצטיידנו בכעשרים חיתולים מיוחדים עשויים בד מגבת בעלי שכבות מרובות ויכולת ספיגה גבוהה והחלפנו את החיתולים החד-פעמיים. שוב ירד נפח הפח בבית, אם כי נוספו שתי מכונות כביסה בשבוע, וצליל המטבעות נעלם מראשי... הרמת הגבה היתה כמובן צפויה הפעם, אבל כשהתינוק שלנו נגמל מחיתולים הם עברו לאחסון בארון והשתמשנו בהם שוב עם ליבי וכשנתיים מאוחר יותר, שוב עם מעין. החיסכון הישיר בשימוש בחיתולים רב פעמיים מוערך בכ- 1000$ לילד עד הגמילה.
אז מה נשאר לנו בפח בינתיים? בקבוקים ואריזות. הקצינו מקום בבית בו מונח ארגז קרטון ולשם מפנים את כל הפסולת שאפשר – קרטוני ביצים, בקבוקי שתיה ואריזות פלסטיק, פחיות שימורים, בקבוקי זכוכית, צנצנות, בגדים שלא ניתן לעשות בהם שימוש. פעם בשבוע אני ממיינת ושולחת כל ילד עם סל פלסטיק למחזר. זה לא פשוט, הם לא תמיד נהנים להשתתף, אבל לאט לאט מצליחים ללמד אותם להפוך את המיחזור להרגל. את בקבוקי הפלסטיק לכלובי המיחזור של א.ל.ה, פחיות וקופסאות העשויות פח לפחים הייעודיים בעמדות המיחזור, בקבוקי זכוכית לפחים בעמדות המיחזור, אלקטרוניקה (מדפסת, רדיו ישן ועוד) לפח שבעמדת המיחזור או ישירות למכולת האלקטרוניקה שנמצאת ברפת בתוך המרכז הלוגיסטי, בטריות לפח שליד הכלבו, עיתונים, ניירות, קרטוני קורנפלקס ישירות לפחים של אמניר.
ובחיים בכלל, אנחנו מנסים להמעיט בצריכה. הבגדים של כולנו, רובם מקורם ביד-שניה. ממפגשי החינוך הביתי שפקדנו עד השנה האחרונה הגענו עם מחלצות מצויינות לכל המשפחה והילדים יודעים להעביר הלאה בין חבריהם דברים שקטנים עליהם. מה שלא ניתן להעביר ישירות לאנשים אנחנו מעבירים למחסן הקח-תן בקיבוץ. זה כיף לראות מישהי אחרת לובשת חולצה שאני כבר פחות אוהבת ויכול ליהנות מהם עוד תקופה ארוכה.
כשאנחנו יוצאים לפיקניקים עם משפחה וחברים כולם כבר מכירים אותנו ולפעמים כבר נכנעים – מביאים כלי אוכל רב-פעמיים. צלחות וכוסות פלסטיק ושקית המכילה סכו"ם אמיתי לפיקניקים. בסוף הפיקניק מכניסים לשקית ניילון וחזרה הביתה למדיח. גם באירועים רבי משתתפים כל אחד מביא את כלי האוכל המסומנים שלו ומחזיר אותם הביתה לניקיון. אין ספק שקל יותר להשתמש בחד פעמי – השתמש וזרוק – אבל מרגיש לי שאני מצליחה לעשות משהו קטן לטובת כדור הארץ...
אנחנו משתדלים מאוד לעשות, וזה לא פשוט. החיים שלנו מהירים, אינטנסיביים, ודווקא החשיבה על המיחזור והפשטות דורשת מאיתנו המון. שינוי הרגלים בחיים אינו פשוט ולפעמים אפילו מעורר התנגדויות בתוך המשפחה. הרבה יותר קל לזרוק הכל לתוך פח אחד מאשר למיין את הבגדים הקרועים למיחזור ואת הטובים לקח-תן, את בקבוקי הפלסטיק למיחזור לעומת פלסטיקים אחרים שלא מתמחזרים בכלובי הפלסטיק הגדולים. בכל תקופה אנחנו לומדים על משהו חדש שאפשר להפריד מהפח הכללי ולשלוח למיחזור ומסתגלים מחדש. אנחנו טיפה בים, כדי שיקרה שינוי גדול אנחנו יודעים שכוווולם צריכים למחזר, אבל הי, צריך להתחיל איפשהו... הצטרפו אלינו!
------------------------
תרבות "את-צריכה" במאמר שפורסם ב-22 בדצמבר 2012 באתר האינטרנט "בידיים" (מעבדה וירטואלית לקיימות) עושה אסתר לחמן[1] קישור מעניין בין תרבות הצריכה לבין ראש חודש ונשים.
אסתר מתארת מצב של פחד שקיים בנו מתחושת החיסרון - "רק שהמקרר יהיה תמיד מלא, הארונות עמוסים ומחוג הדלק למעלה, רק שלא ניתפס ברגע של נשיפה החוצה, בהתרוקנות, בחיסרון...
תרבות הצריכה דואגת לשמר בתוכנו תחושת חסרון תמידית, חיסרון שלילי ונצחי, שלעולם לא יבוא על סיפוקו! ובמקביל מפרסמת ללא הרף עוד ועוד מוצרים, בגדים, מותגים ומכשירים שיעשו אותנו מאושרים, שייכים, עשירים ויפים יותר… – עם הפלאפון הזה, יהיו לך חברים, עם החיתולים האלה, את אמא טובה, קצת בושם, ואת אישה אמיתית, ורק עם המכונית הזו, אתה באמת גבר…"
אסתר מציעה תנועה הפוכה – בחירה בפשטות מרצון, או “קנה פחות - חיה יותר”.
ומה הקשר לראש חודש ולנשים?
"חז”ל הורו לנו שראש-חודש הוא יום חג לנשים, נשים פטורות ממלאכה, ומשולות ללבנה הנולדת מחדש. הלבנה היא אותה לבנה, מיום בריאת העולם – ובכל זאת היא זוכה להיוולדות מחדש – כל חודש. היכולת להתחדש היא בהכרח מתוך חיסרון – הלבנה נעלמת מעיננו, ומתגלה במלואה. היכולת להרשות לעצמנו להיות חסרות מבטיחה את היכולת להתחדש!!!! זאת אם נזכור שכמו הלבנה הכל כבר כאן וקיים, החיסרון הוא אשליה אופטית וזמנית ביותר!"
אסתר מציעה מפתחות להכרות עם התחדשות אמתית:
"א) להיחשף כמה שפחות לפרסומות (הסוכנים של תרבות כזו עגומה).
ב) ליצור ולייצר – תחושת החיות נוצרת מפעולות ומעשיה, ממחשבה ומיצירה. אם בתרבות הצריכה אנחנו צרכנים, בוהים בפרסומות ובמסכים פסיביים לחלוטין, הרי שההיפך מזה היא עשייה – יציאה לטבע, יצירה בידיים, כתיבה, טיפוח גן-ירק – כל דבר בו אתם משקיעים את עצמכם באופן מעשי- קריאה היא פעולה מעשית יותר ביחס לבהייה במסך הטלוויזיה.
ג) הרשו לעצמכן להתחדש בקיים – לרענן את ארון הבגדים, להוציא משם ולתת במקום להכניס (קצת חיסרון, לא להיבהל!); התחדשו בנתינת אביזרים ומוצרים – ר’ נחמן מברסלב מלמד שכל חפץ בבית שאין לו שימוש – יונק כוחות מיושבי הבית. לכל דבר בעולם יש תכלית ושימוש. אם אתם צוברים חפצים, החפצים יצברו כוחות מכם. הרשו לעצמכם להזרים שפע – למסור לוויצ”ו או לחנות יד שנייה, ומיד תוכלו לברך “שהחיינו וקיימנו” על תחושת החיסרון המבורכת."
------------------
תח-קן
חנות הקח-תן של כפר מנחם, הפועלת מזה כחצי שנה, מזמינה אתכם לבוא, להציץ, להתרשם לתת ולקחת, כל דבר שעולה לכם בראש:
בגדים, תיקים, נעליים, כלי מטבח, ספרים, מוצרי אלקטרוניקה, צעצועים ורהיטים.
המוצרים עוברים בדיקה ומיון ומוצגים באולם הסמוך לכל-בו.
והכל עם המון אהבה
ובחינם...
ועדת איכות הסביבה, כפר מנחם
אנו קוראים למתנדבים להפעלת החנות - מיון המוצרים וסידורם.
המעוניינים מוזמנים לפנות אל אנה סעידי - 052-3469426
מה זה אומר להיות משפחה וחלק מעולם שהצריכה בו גבוהה והצטברות הפסולת הביתית גדולה? אנו משפחה בנת 6 נפשות, הורים וארבעה ילדים בין הגילאים 8-16, אם נרצה או לא נרצה, יש פסולת המצטברת בביתנו שמקורה במטבח, בחדרי השינה ובסלון. כמות הפסולת הנאמדת לאדם ליום היא 2.5 ק"ג.
במטבח יש את כמות הפסולת הגדולה ביותר – פסולת רטובה המורכבת מקליפות ושאריות מזון, אריזות קרטון, פחיות מסוגים שונים, בקבוקי פלסטיק, אריזות פלסטיק, שקיות ניילון ועוד. בחדרי השירותים אריזות סבונים ושמפו, גלילי נייר טואלט, בחדרי השינה ובסלון בעיקר ניירות עליהם ציירו וכתבו הילדים ובסלון אריזות שנפתחו ועיתונים. לפעמים זה מרגיש כאילו הפסולת משתלטת עלינו וצריך להשקיע המון מחשבה במיון הפסולת.
כשהתחלנו להתעסק בהפרדת הפסולת לפני שנים רבות, גיליתי את השינוי הגדול מכולם – תדירות פינוי פח האשפה. הוא הסריח באופן טבעי רוב הזמן והיה צריך לפנות אותו בין פעם לפעמיים ביום. רכשנו קומפוסטר דרך המועצה האזורית מנשה (אז גרנו בתחומה) ופתאום הפח כבר לא היה מסריח כל כך, ואפשר היה לפנותו רק פעם ביומיים. במקום קליפות תפוחי אדמה ופירות הדר מילאו אותו אריזות וחיתולים חד-פעמיים מה שעשה אותו ידידותי יותר לשהייה במחיצתו... על השיש עומד לו סיר ישן שאליו נזרקות קליפות מביצים, פירות, ירקות, שאריות תבשילים שאינם מכילים חלבונים מן החי,
כשהסיר מתמלא אנחנו זורקים אותו לקומפוסטר שנמצא מחוץ לבית קרוב לשביל הגישה. למרות שאפשר להפוך את הפסולת הרטובה לקומפוסט שיכול להיטיב עם הקרקע, אנחנו לא מתעסקים בזה. פשוט זורקים עוד ועוד פסולת ומדי פעם זורקים מעל עלים יבשים. הפח לא מתמלא כמעט מכיוון שנפח האשפה יורד ונרקב. למרות שזה נשמע קל ופשוט, קשה לחנך את בני המשפחה. כוח ההרגל הוא לזרוק את קליפת הבננה לפח הרגיל יחד עם אריזת הפטריות האחרונה... צריך שוב ושוב להסביר ולכוון ולפעמים אפילו לתפוס ברגע שלפני כדי שיגיעו למקום הנכון... קליפות האבטיח נאספות בנפרד וניתנות לפרות ברפת...
השינוי הבא שעשינו בביתנו, שוב, עוד לפני שהגענו לכפר מנחם הוא מעבר מחיתולים חד-פעמיים לחיתולים רב-פעמיים. אני עדיין זוכרת את אמא שלי מכבסת את חיתולי הבד של אחיי ואת ההתלהבות מהחיתולים הח"פ שהגיעו לארץ ועזרו לאמי לחתל את אחותי התינוקת. אז מה פתאום לחזור אחורה? ירידת צליל המטבעות בכל החלפת חיתול ותרומתי לנזק לכדור הארץ (לחיתול ח"פ לוקח 400 שנים להתפרק) הביא אותי להבנה שאנחנו חייבים לעשות משהו אחר. הצטיידנו בכעשרים חיתולים מיוחדים עשויים בד מגבת בעלי שכבות מרובות ויכולת ספיגה גבוהה והחלפנו את החיתולים החד-פעמיים. שוב ירד נפח הפח בבית, אם כי נוספו שתי מכונות כביסה בשבוע, וצליל המטבעות נעלם מראשי... הרמת הגבה היתה כמובן צפויה הפעם, אבל כשהתינוק שלנו נגמל מחיתולים הם עברו לאחסון בארון והשתמשנו בהם שוב עם ליבי וכשנתיים מאוחר יותר, שוב עם מעין. החיסכון הישיר בשימוש בחיתולים רב פעמיים מוערך בכ- 1000$ לילד עד הגמילה.
אז מה נשאר לנו בפח בינתיים? בקבוקים ואריזות. הקצינו מקום בבית בו מונח ארגז קרטון ולשם מפנים את כל הפסולת שאפשר – קרטוני ביצים, בקבוקי שתיה ואריזות פלסטיק, פחיות שימורים, בקבוקי זכוכית, צנצנות, בגדים שלא ניתן לעשות בהם שימוש. פעם בשבוע אני ממיינת ושולחת כל ילד עם סל פלסטיק למחזר. זה לא פשוט, הם לא תמיד נהנים להשתתף, אבל לאט לאט מצליחים ללמד אותם להפוך את המיחזור להרגל. את בקבוקי הפלסטיק לכלובי המיחזור של א.ל.ה, פחיות וקופסאות העשויות פח לפחים הייעודיים בעמדות המיחזור, בקבוקי זכוכית לפחים בעמדות המיחזור, אלקטרוניקה (מדפסת, רדיו ישן ועוד) לפח שבעמדת המיחזור או ישירות למכולת האלקטרוניקה שנמצאת ברפת בתוך המרכז הלוגיסטי, בטריות לפח שליד הכלבו, עיתונים, ניירות, קרטוני קורנפלקס ישירות לפחים של אמניר.
ובחיים בכלל, אנחנו מנסים להמעיט בצריכה. הבגדים של כולנו, רובם מקורם ביד-שניה. ממפגשי החינוך הביתי שפקדנו עד השנה האחרונה הגענו עם מחלצות מצויינות לכל המשפחה והילדים יודעים להעביר הלאה בין חבריהם דברים שקטנים עליהם. מה שלא ניתן להעביר ישירות לאנשים אנחנו מעבירים למחסן הקח-תן בקיבוץ. זה כיף לראות מישהי אחרת לובשת חולצה שאני כבר פחות אוהבת ויכול ליהנות מהם עוד תקופה ארוכה.
כשאנחנו יוצאים לפיקניקים עם משפחה וחברים כולם כבר מכירים אותנו ולפעמים כבר נכנעים – מביאים כלי אוכל רב-פעמיים. צלחות וכוסות פלסטיק ושקית המכילה סכו"ם אמיתי לפיקניקים. בסוף הפיקניק מכניסים לשקית ניילון וחזרה הביתה למדיח. גם באירועים רבי משתתפים כל אחד מביא את כלי האוכל המסומנים שלו ומחזיר אותם הביתה לניקיון. אין ספק שקל יותר להשתמש בחד פעמי – השתמש וזרוק – אבל מרגיש לי שאני מצליחה לעשות משהו קטן לטובת כדור הארץ...
אנחנו משתדלים מאוד לעשות, וזה לא פשוט. החיים שלנו מהירים, אינטנסיביים, ודווקא החשיבה על המיחזור והפשטות דורשת מאיתנו המון. שינוי הרגלים בחיים אינו פשוט ולפעמים אפילו מעורר התנגדויות בתוך המשפחה. הרבה יותר קל לזרוק הכל לתוך פח אחד מאשר למיין את הבגדים הקרועים למיחזור ואת הטובים לקח-תן, את בקבוקי הפלסטיק למיחזור לעומת פלסטיקים אחרים שלא מתמחזרים בכלובי הפלסטיק הגדולים. בכל תקופה אנחנו לומדים על משהו חדש שאפשר להפריד מהפח הכללי ולשלוח למיחזור ומסתגלים מחדש. אנחנו טיפה בים, כדי שיקרה שינוי גדול אנחנו יודעים שכוווולם צריכים למחזר, אבל הי, צריך להתחיל איפשהו... הצטרפו אלינו!
------------------------
תרבות "את-צריכה" במאמר שפורסם ב-22 בדצמבר 2012 באתר האינטרנט "בידיים" (מעבדה וירטואלית לקיימות) עושה אסתר לחמן[1] קישור מעניין בין תרבות הצריכה לבין ראש חודש ונשים.
אסתר מתארת מצב של פחד שקיים בנו מתחושת החיסרון - "רק שהמקרר יהיה תמיד מלא, הארונות עמוסים ומחוג הדלק למעלה, רק שלא ניתפס ברגע של נשיפה החוצה, בהתרוקנות, בחיסרון...
תרבות הצריכה דואגת לשמר בתוכנו תחושת חסרון תמידית, חיסרון שלילי ונצחי, שלעולם לא יבוא על סיפוקו! ובמקביל מפרסמת ללא הרף עוד ועוד מוצרים, בגדים, מותגים ומכשירים שיעשו אותנו מאושרים, שייכים, עשירים ויפים יותר… – עם הפלאפון הזה, יהיו לך חברים, עם החיתולים האלה, את אמא טובה, קצת בושם, ואת אישה אמיתית, ורק עם המכונית הזו, אתה באמת גבר…"
אסתר מציעה תנועה הפוכה – בחירה בפשטות מרצון, או “קנה פחות - חיה יותר”.
ומה הקשר לראש חודש ולנשים?
"חז”ל הורו לנו שראש-חודש הוא יום חג לנשים, נשים פטורות ממלאכה, ומשולות ללבנה הנולדת מחדש. הלבנה היא אותה לבנה, מיום בריאת העולם – ובכל זאת היא זוכה להיוולדות מחדש – כל חודש. היכולת להתחדש היא בהכרח מתוך חיסרון – הלבנה נעלמת מעיננו, ומתגלה במלואה. היכולת להרשות לעצמנו להיות חסרות מבטיחה את היכולת להתחדש!!!! זאת אם נזכור שכמו הלבנה הכל כבר כאן וקיים, החיסרון הוא אשליה אופטית וזמנית ביותר!"
אסתר מציעה מפתחות להכרות עם התחדשות אמתית:
"א) להיחשף כמה שפחות לפרסומות (הסוכנים של תרבות כזו עגומה).
ב) ליצור ולייצר – תחושת החיות נוצרת מפעולות ומעשיה, ממחשבה ומיצירה. אם בתרבות הצריכה אנחנו צרכנים, בוהים בפרסומות ובמסכים פסיביים לחלוטין, הרי שההיפך מזה היא עשייה – יציאה לטבע, יצירה בידיים, כתיבה, טיפוח גן-ירק – כל דבר בו אתם משקיעים את עצמכם באופן מעשי- קריאה היא פעולה מעשית יותר ביחס לבהייה במסך הטלוויזיה.
ג) הרשו לעצמכן להתחדש בקיים – לרענן את ארון הבגדים, להוציא משם ולתת במקום להכניס (קצת חיסרון, לא להיבהל!); התחדשו בנתינת אביזרים ומוצרים – ר’ נחמן מברסלב מלמד שכל חפץ בבית שאין לו שימוש – יונק כוחות מיושבי הבית. לכל דבר בעולם יש תכלית ושימוש. אם אתם צוברים חפצים, החפצים יצברו כוחות מכם. הרשו לעצמכם להזרים שפע – למסור לוויצ”ו או לחנות יד שנייה, ומיד תוכלו לברך “שהחיינו וקיימנו” על תחושת החיסרון המבורכת."
------------------
תח-קן
חנות הקח-תן של כפר מנחם, הפועלת מזה כחצי שנה, מזמינה אתכם לבוא, להציץ, להתרשם לתת ולקחת, כל דבר שעולה לכם בראש:
בגדים, תיקים, נעליים, כלי מטבח, ספרים, מוצרי אלקטרוניקה, צעצועים ורהיטים.
המוצרים עוברים בדיקה ומיון ומוצגים באולם הסמוך לכל-בו.
והכל עם המון אהבה
ובחינם...
ועדת איכות הסביבה, כפר מנחם
אנו קוראים למתנדבים להפעלת החנות - מיון המוצרים וסידורם.
המעוניינים מוזמנים לפנות אל אנה סעידי - 052-3469426